הנה, החגים כבר כאן. ויחד איתם- ארוחות חג והרבה משפחתולוגיה.
חגים בכלל ועוד בתקופה הזאת של המעבר להורות מעוררים הרבה רגשות ותחושות. ועכשיו יש רצף כזה של חגים,ראש השנה, כיפור, סוכות עם הרבה התכנסויות משפחתיות. מי שאוהב את ההתכנסות, שאוהב את המפגש המשפחתי, מתמלא בהתרגשות - יש משהו מרגש בלחלוק את המסורות המשפחתיות שלנו עם הילדים (אפילו אם הם תינוקות). אבל להרבה הורים, המפגשים המשפחתיים בחגים מעוררים גם מתח ומורכבויות נוספות.
האם אני מרגיש.ה נוח עם המשפחה שאיתה אנחנו חוגגים? (לפעמים אני מעדיף.ה שיהיה אצלי ולפעמים דווקא מעדיף.ה אצל בן.ת הזוג)
האם השעה מתאימה לנו - עכשיו שאנחנו עם תינוק? (או שנשב בדיוק בשעה שבה הוא עייף ולא רגוע וזה יוסיף אתגר לערב הארוך הזה)
האם המרחק מתאים לנו? (או שאנחנו נמצא את עצמנו בפקקים עם תינוק צורח שסובל מנסיעה)
כמה המשפחה מבינה שזה יהיה אחרת הפעם- שאולי הוא יהיה לא רגוע, או שנצטרך מנשא, או שנצא באמצע... האם תהיה לזה לגיטימציה או שיהיה לחץ (״מה יש לו?״ ״למה הוא בוכה?״ ״תעירי אותה שנראה אותה....״)
אני מאמינה בכוונה הטובה של המשפחות, של הסבים וסבות, שכולם שמחים שאתם באים ומתרגשים מדור ההמשך. אבל לכולם לוקח זמן להבין שארוחה עם תינוק, חג עם תינוק- זה אחרת. וזה מצריך מחשבה ותכנון. קודם כל שלנו. והתאמת ציפיות. ולהבין מה נכון לנו ולתינוק שלנו, מה יקל עלינו או יעשה לנו נעים.
כי למצוא את עצמך מנסה נואשות להרדים תינוק בחדר חשוך כשבחוץ כולם חוגגים, זה יכול להיות מאד מתסכל. ולצאת ולגלות שלא נשאר לך אוכל, זה פוגע.
מה יעזור לנו?
שיקדימו את הארוחה?/ שישמרו לי צלחת עם אוכל אם אני מרדים.ה בחדר? / לבקש שיחליפו אותי עם התינוק מידי פעם או שלא יתערבו ויתנו לי לבד?
שיגידו לי שאני נראה.ית נהדר- וישאלו איך אני מרגיש.ה בתקופה האינטנסיבית הזאת.
תשאלו את עצמכם-למה אתם זקוקים? מה יעשה את ארוחת החג נעימה עבורכם.
אולי לבוא מוקדם ולקחת זמן זוגי או לנוח קצת. ואולי להרשות לעצמכם כוס יין.
דברו על זה ביניכם ואם אפשר- שתפו את המשפחה. תבקשו ותכינו גם אותם לזה שיהיה אחרת. תתאמו עם בן.ת הזוג. תמיכה זוגית היא משמעותית. אולי תשלחו להם את הפוסט הזה.
ובסוף, תנשמו עמוק ותדעו שיש גם דברים שלא נוכל לשנות.
חג שמח ונטול פקקים❤