מאז ההורות אין אותי

כבר חודשים שאת לא שומעת את עצמך. לא שומעת את המחשבות שלך. לא יודעת מה את מרגישה, מה את צריכה. אין אותך.

הלידה היא קצת כמו מפץ גדול. כמו נקודת התחלה שמאפסת את כל מה שהיה קודם. לפחות לתקופה מסויימת.

אין זמן ואין פניות לעכל את מה שעבר עליך בלידה. את מה שקרה לך. את כל מה שקרה פיזית ורגשית. מיד אחרי הלידה מתחילה ההורות. מיד. אין שם מרווח. וזה טוטאלי. ההורות בהתחלה מבקשת מאיתנו התמסרות מוחלטת. היא אינטנסיבית , 24/7 במובן הכי קונקרטי. כל תשומת הלב, כל ההקשבה מופנית ליצור הקטן הזה. זאת התמסרות יוצאת דופן. אין שום שלב בחיים או אדם בחיים שיכול להביא אותנו לכזאת התמסרות.

יש בה רגעים מרגשים ומפעימים. לגלות שהגוף שלך יודע מתי היצור הקטן הזה רעב וצריך לאכול. זה בלתי נתפס. הוא כבר לא בגוף שלך ובכל זאת יש חיבור. להיות כל כך משמעותית עבור יצור אחר. עד כדי שהחיים שלו תלויים בך. זה יכול לתת תחושת משמעות אדירה.

וזה יכול גם נורא להבהיל.

האחריות לחיים של התינוק שלך זאת אחריות גדולה. לדאוג שהכל יהיה בסדר, שהוא יאכל ויגדל ושיהיה בטוב. בלי חוברת הוראות. בלי ניסיון קודם.

כל ההקשבה וכל המאמץ וכל האנרגיה הולכת למשימה הזאת. לתפקיד ההורי.

עד שלאט לאט, בהדרגה, יש איזו התייצבות. לאט לאט תרגישי שאת 'על זה'. הכל מתחיל להיות יותר מובן. בהדרגה תביני את הסימנים, בהדרגה תכיני את התינוק הזה. יש בזה הקלה גדולה.

בהדרגה תרגישי שההורות דורשת ממך פחות מאמץ. ומתחיל להתפנות מקום גם לעצמך.

זה קצת כמו להתעורר מחלום, לחזור חזרה מיקום מקביל. ולגלות, שלא הכל אותו הדבר. ואולי גם את לא אותו הדבר.

אז מה זה אומר עליך, בעצם?

איך אפשר לשלב אותך, את מי שאת, עם ההורות? ואיך אפשר להפריד?

אפשר להתחיל להיזכר מה את אוהבת. מה מרגיש לך מוכר. למה את מתגעגעת.

להרשות לעצמך, לאט, לפנות לעצמך זמן ומקום. לפעמים זה אומר שצריך להיפרד קצת מהתינוק. לסמוך על מישהו אחר שיטפל בו.

ולשים את עצמי בחזרה בסדר העדיפויות.

זה נשמע פשוט. לפעמים זה פשוט. ולפעמים, משהו עומד בדרך.

אולי זאת תחושת אשמה. 'איזה מין אמא דואגת לעצמה ולא לתינוק?!' אולי הקושי עבורך הוא התלות החדשה בהורה השני. פתאום צריך לתאם עם מישהו כדי לצאת, אי אפשר פשוט ללכת.

לפעמים את דואגת שאף אחד לא יסתדר עם התינוק, לא ידע להרגיע אותו. את דואגת שהוא יבכה, שהוא יחפש אותך.

ואולי את עוד לא רוצה שהדברים ישתנו, נעים לך ככה בבועה הזאת.

לפעמים לא ברור מה עומד בדרך. אבל את מרגישה שאת פשוט לא יכולה עדיין.

"זה רק מצב רוח ספציפי

שקשה להסביר כי אין אותי כרגע אבל זה

רק זמנית

מיד אשוב"

אין אותי/אקו