top of page

מה יקרה אם אני אפשל את זה

מה יקרה אם אני אפשל את זה? מה יקרה אם אני אתעורר בוקר אחד בהמשך החיים ואגלה שהייתי אמא נוראית? שפישלתי לאורך הדרך? שהעבודה היתה חשובה לי יותר מלהיות עם הילדים. שלא הצלחתי להיות שם באופן מספיק משמעותי עבורן. שעשיתי את הכל לפי הספר, יותר מידי לפי הספר.


מה זה אומר בעצם 'לעשות את זה כמו שצריך'? למה אין אמות מידה, הוראות הפעלה. משהו שיעזור לי לדעת איפה אני בכל ההורות הזאת.

אני יודעת שזה עדיף ושאין דרך אחת נכונה.

אני יודעת שזה מאפשר יצירתיות וכל זה.

אבל כל ההקשבה הזאת לבטן- היא כמו לרחף בחלל. היא כמו לשוט אל תוך המרחבים של הים- אין שם שבילים וזה נהדר, אבל איך אני אדע איפה אני? ואיך אדע לחזור?

היא הימור. במיוחד למי שצריך לדעת כל הזמן שהוא בסדר. למי שמפחד לטעות.



לפעמים אני מרגישה שכל הידע והמושגים וה"כלים" מבלבלים אותי יותר. אז אני מנסה את גישת ה"תקשיבי לבטן שלך"- אבל הבטן שותקת. אולי מרוב פחד לטעות. אולי גם היא פשוט לא יודעת.

וזה נורא לא לדעת. ושאין תשובה נכונה. וללכת בלי מפה וכל זה. זה נורא.

צריך בשביל זה המון שקט. בראש בעיקר. וגם לא לפחד מהפחד.

השיעורים האינסופיים בחיים שלי.


ממה בעצם אני מפחדת? מה כבר יקרה אם אני אפשל בהורות? שאלה טובה.

שהן ינטרו לי.

שהן יכעסו עלי.

שהן לא יראו כמה התאמצתי.

שהן יראו את כל הטעויות שלי וגם יהיו צודקות.

כי הן מכירות אותי מבפנים. והן רואות נכון .



יש לי איזה חלום של תיקונים- שהן יעשו דברים אחרת ממני. שיאהבו את עצמן במקומות שקשה לי לאהוב את עצמי (ולפעמים במקומות שקשה לי לאהוב אותן). שלא ידפקו חשבון לעולם. שיהיו אמיצות. שלא יפחדו.

ואולי אני פשוט מפחדת שהן יאמצו בחום את כל השריטות שלי.

bottom of page