אני מתפטרת

אני מתפטרת. מהאימהות. כמעט כל יום יש לי רגע כזה. לפעמים יותר מאחד.

רגע כזה שבו אני מסתכלת על מה שקורה, על הכעס, התיסכול, הבכי ואין לי מושג. אין לי מושג מה הם רוצים, אין לי מושג מה לעשות. וגם אין לי כוח. בכנות. לפעמים נגמר לי הכוח להכיל ולנשום.

אחרי שעה של בכי ללא הפסקה בבוקר, אני לא יכולה להבין יותר, לא יכולה להיות אמפתית וגם פשוט כועסת. אני מכירה את כל המשפטים מ ״את האמא הכי גרועה״ ועד ״הכל באשמתך״. לפעמים אני לא צריכה שהם יגידו את זה, אני יודעת להגיד לעצמי את כל זה. אני המבקרת הכי קשה של עצמי.

אז אני רוצה להתפטר. תעצרו הכל אני רוצה לרדת. אל תגידו לי שאי אפשר ואל תגידו לי שיהיה בסדר. גם את זה אני יודעת.

זהו.

לפעמים אני פשוט רוצה להתפטר.